top of page

דימוי עצמי נמוך
אצל ילדים ומתבגרים

"אני לא יפה."
"אף אחד לא רוצה להיות איתי."
"אני גרועה בזה."
"כולם יותר טובים ממני."
"אני שונאת איך שאני נראית."
"אני בחיים לא אצליח."

לפעמים אלה משפטים שילדים ובני נוער אומרים בקול. פעמים אחרות הם מופיעים דווקא דרך התנהגות: הימנעות, הסתגרות, ביקורת עצמית, קושי לנסות דברים חדשים, רגישות גבוהה למה שאחרים חושבים או צורך מתמיד באישור או בהפגנת עליונות. 

איך עשוי להראות דימוי עצמי נמוך
אצל ילדים ובני נוער?

עיסוק רב במראה החיצוני

פחד מכישלון או הימנעות מניסיון של דברים חדשים

מצוקה סביב בגדים, תמונות או הופעה בפני אחרים

רגישות רבה לביקורת או לדחייה

תחושה שאחרים "תמיד יותר טובים

צורך חזק באישור ובתגובות של אחרים

השוואה מתמדת לילדים אחרים.

קושי לקבל מחמאות או נטייה לבטל הצלחות

הסתגרות והימנעות ממצבים חברתיים

ירידה במוטיבציה ובנכונות להתנסות

ביקורת עצמית רבה

פרפקציוניזם וצורך להיות "הכי טוב/ה"

ילד יכול להצליח בלימודים ועדיין להרגיש שהוא "לא מספיק חכם".

מתבגרת יכולה להיות מוקפת בחברות ועדיין להרגיש שהיא "לא מספיק מעניינת".

ילד יכול להיות מוכשר בספורט ועדיין לחשוב שאם הוא לא הכי טוב בקבוצה – אין לו ערך.

ומתבגרת יכולה לקבל מחמאות על המראה שלה ועדיין לראות במראה בעיקר את מה שהיא לא אוהבת.

דימוי עצמי אינו רק רשימה של תכונות ויכולות. הוא קשור לאופן שבו הילד מפרש את עצמו, את ההצלחות והכישלונות שלו, ואת המקום שלו ביחס לאחרים.

לכן בטיפול אנחנו לא מסתפקים בשאלה "מה קרה?", אלא מנסים להבין גם:

"מה הילד מספר לעצמו על מה שקרה?"

לפעמים הקושי הוא לא במה שהילד עושה – אלא במה שהוא חושב על עצמו

© 2020 by Moran Green Cohen, Ph.D.

bottom of page