דימוי עצמי נמוך
אצל ילדים ומתבגרים
"אני לא יפה."
"אף אחד לא רוצה להיות איתי."
"אני גרועה בזה."
"כולם יותר טובים ממני."
"אני שונאת איך שאני נראית."
"אני בחיים לא אצליח."
לפעמים אלה משפטים שילדים ובני נוער אומרים בקול. פעמים אחרות הם מופיעים דווקא דרך התנהגות: הימנעות, הסתגרות, ביקורת עצמית, קושי לנסות דברים חדשים, רגישות גבוהה למה שאחרים חושבים או צורך מתמיד באישור או בהפגנת עליונות.
איך עשוי להראות דימוי עצמי נמוך
אצל ילדים ובני נוער?
עיסוק רב במראה החיצוני
פחד מכישלון או הימנעות מניסיון של דברים חדשים
מצוקה סביב בגדים, תמונות או הופעה בפני אחרים
רגישות רבה לביקורת או לדחייה
תחושה שאחרים "תמיד יותר טובים"
צורך חזק באישור ובתגובות של אחרים
השוואה מתמדת לילדים אחרים.
קושי לקבל מחמאות או נטייה לבטל הצלחות
הסתגרות והימנעות ממצב ים חברתיים
ירידה במוטיבציה ובנכונות להתנסות
ביקורת עצמית רבה
פרפקציוניזם וצורך להיות "הכי טוב/ה"
ילד יכול להצליח בלימודים ועדיין להרגיש שהוא "לא מספיק חכם".
מתבגרת יכולה להיות מוקפת בחברות ועדיין להרגיש שהיא "לא מספיק מעניינת".
ילד יכול להיות מוכשר בספורט ועדיין לחשוב שאם הוא לא הכי טוב בקבוצה – אין לו ערך.
ומתבגרת יכולה לקבל מחמאות על המראה שלה ועדיין לראות במראה בעיקר את מה שהיא לא אוהבת.
דימוי עצמי אינו רק רשימה של תכונות ויכולות. הוא קשור לאופן שבו הילד מפרש את עצמו, את ההצלחות והכישלונות שלו, ואת המקום שלו ביחס לאחרים.
לכן בטיפול אנחנו לא מסתפקים בשאלה "מה קרה?", אלא מנסים להבין גם:
"מה הילד מספר לעצמו על מה שקרה?"
לפעמים הקושי הוא לא במה שהילד עושה – אלא במה שהוא חושב על עצמו
אתגר השעה
הילדים שלנו גדלים בעולם תחרותי מאי פעם. הרשתות החברתיות מציפות אותם במודל יופי בלתי אפשרי, פילטרים ומצגי שווא של 'חיים מושלמים'. המרדף הבלתי פוסק אחרי לייקים, השוואה חברתית כרונית ותחרויות גלויות וסמויות, מייצרים שחיקה עמוקה בערך העצמי. כשהפער בין המציאות לבין ה'אידיאל' גדל, הילדים מפתחים תחושת חוסר ערך וחוסר אונים מול סביבתם.
אופן הטיפול
אני מאמינה ששינוי אמיתי בדימוי העצמי דורש עבודה בשני צירים מקבילים
הציר הקוגניטיבי
(עבודה על המחשבות והפרשנות):
נלמד לזהות את המחשבות האוטומטיות והמכשילות שמספרות לילד שהוא 'לא מספיק'. נתרגל גמישות מחשבתית ונשנה את הפרשנות של חוויות יומיומיות.
הציר החווייתי
(עידוד התנסויות בשטח):
ביטחון עצמי לא נבנה רק בדיבורים, אלא במעשים. בקצב הנכון לילד, נעודד התנסויות בפועל ונייצר חוויות הצלחה מבוקרות. דרך השענות על הצלחות אלו, הילד יחווה את היכולות שלו מחדש ויבנה תשתית יציבה של ערך עצמי.
אל תשארו עם הדאגה לבד. בואו נעזור לילד שלכם לראות את הכוחות שבו.
