"זה לבן על לבן": על פאסיביות, אגרסיביות ואסרטיביות

אסרטיביות היא היכולת להביע את הרצונות, הצרכים והרגשות שלנו בצורה ברורה ומכבדת, מבלי לוותר על עצמנו (פאסיביות) ומבלי לפגוע באחרים (אגרסיביות). זהו אחד הכלים החשובים ליצירת תקשורת בריאה ולבניית מערכות יחסים מאוזנות. דרך השיר הנפלא ״לבן על לבן״ של דן תורן ז״ל (מילים: יוסף אלדרור,

לחן: דן תורן), נוכל לזהות את הדילמות הרגשיות הכרוכות בקושי להציב גבולות ולהביע את עצמנו בצורה אסרטיבית.

פאסיביות – כשחסרות לי מילים

"בטח חסרות לי מילים אני לא מובן לא מוגן"

המשפטים הללו משקפים תחושה של חוסר ביטחון ועמימות רגשית. אדם הנוקט בגישה פאסיבית עשוי להימנע מהבעת דעותיו או רגשותיו מחשש לפגוע באחרים או להידחות. אך כאשר איננו מביעים את עצמנו, אנו עלולים לחוש מתוסכלים ואף להרגיש שלא רואים אותנו באמת – כפי שמתבטא בשורה "היא לא יכולה לראות, זה לבן על לבן".

אגרסיביות

"תגידי רוצה מכות?"

בהמשך השיר מופיעה שורה דרמטית שמסמלת מעבר חד מתסכול לפוטנציאל של תגובה אגרסיבית:

לפי כותבי השיר לא מדובר באלימות פיזית אלא בהצעה לריב. ובכל מקרה ניתן לזהות כאן ביטוי לרגשות כעס ותסכול, שמקבלים ביטוי תוקפני כלפי הצד השני. כאשר רגשות מצטברים לאורך זמן ללא יכולת ביטוי אסרטיבית, הם עלולים להתפרץ באגרסיביות. זוהי תגובה הפוכה לפאסיביות, אך גם היא אינה מובילה לתקשורת אפקטיבית אלא ליצירת ריחוק ומאבקי כוח.

תקשורת אפקטיבית

הפתרון הוא שימוש בתקשורת אסרטיבית, בה האדם מביע את עמדתו בצורה ברורה מבלי להיסחף לכעס או ויתור עצמי. אסרטיביות היא היכולת לומר "לא" כשצריך, להציב גבולות ולבטא רגשות בדרך ישירה ומכבדת.

איך לפתח אסרטיביות?

1. ללמוד לזהות את הרגשות שלנו – להיות מודעים למה שאנחנו מרגישים לפני שהכעס או התסכול מצטברים.

2. להשתמש בשפה ברורה – לומר "אני מרגיש" או "אני צריך" במקום "אתה תמיד" או "את אף פעם".

3. להציב גבולות בריאים – לדעת מתי לומר "לא" מבלי להרגיש אשמה.

4. להימנע מהצטברות תסכול – לדבר על רגשות בזמן אמת ולא לחכות לרגע של פיצוץ.

המסר שלנו לא תלוי רק במילים – אלא גם בדרך שבה אנחנו אומרים אותן

טון דיבור אסרטיבי הוא ברור, יציב ובטוח, אבל לא תוקפני. הוא נמצא באמצע בין טון חלש ומהוסס (פאסיבי) לבין טון חד וכועס (אגרסיבי).

• נינוח אך החלטי – לא מתנצל ולא מתגונן.

• עוצמה מתאימה – לא חלש מדי ולא צועק.

• דיבור בקצב רגיל – לא מהיר מדי (כמו מתוך לחץ) ולא איטי מדי (כמו חוסר ביטחון).

• אינטונציה ברורה – לא מתרפס, לא מאיים, אלא ישיר ומכבד.

דוגמאות:

טון פאסיבי: "אולי אפשר... אם זה לא מפריע לך..." (בלחישה, עם היסוס)

טון אגרסיבי: "אתה תמיד עושה את זה! נמאס לי!" (בקול רם ותוקפני)

טון אסרטיבי: "אני לא מסכים עם זה. בוא נדבר על פתרון שמתאים לשנינו." (בקול יציב וברור)

השיר ״לבן על לבן״ ממחיש כמה קשה לפעמים למצוא את הקול הפנימי שלנו ולהביע אותו בצורה מאוזנת. בין אם אנו נוטים לפאסיביות או לאגרסיביות, האתגר הוא למצוא את הדרך האסרטיבית – זו שמאפשרת לנו להרגיש מובנים, בטוחים ונוכחים בתוך מערכות היחסים שלנו.